עטר מיינר - ל פ נ י ם סקירת אלבום

כיסוי אלבום אלטרנטיבי (קרדיט: לא ידוע)

האלבום השלישי של עטר מיינר 'ל פ נ י ם' הוא השער שלי לאומן. זה דבר שאני אף פעם לא גאה להגיד, לא נתתי לו צ'אנס. הוא תמיד היה נשמע לי משעמם, "Travis Scott knock off". ידעתי שזאת ביקורת זולה ולא מבוססת. ב28 לאוגוסט הוא הוציא את האלבום החדש שלו. הקשבתי והופתעתי, ממש הופתעתי. האלבום כתוב ברמה גבוהה ומופק באופן טוב מתחילתו ועד סופו, כמובן שהיו שירים שאהבתי פחות אבל מרבית השירים הרשימו אותי.

הפרויקט כולו מופק כימעט רק עלי ידי עטר, רק בשיר השני ואחד לפני האחרון ישנם מפיקים אורחים, שפריר, ויונתן דסקל, אך גם שם מיינר הוא המפיק המרכזי. אני לא חושב שאמן צריך לעשות הכל, לכתוב, להפיק, להלחין, לנגן וכו.. (נושא שעוד אגע בו). אבל יש הרבה יתרונות בלהפיק לעצמך. זה לא אלבום שמח. הוא נוגע בנושאים רגישים ואישיים בחיים של מיינר אבל הנימה אופטימית. התחלה חדשה, מחילה עצמית, התקדמות וקרבה לדת הם הנושאים המלכדים את האלבום. שיתופי פעולה מפוזרים בכל שיר, גם אם לא גדולים. בכל שיר נמצא לפחות ווקליסט נוסף, לרוב זמרת. אמנם מיינר מפיק לעצמו אבל הוא לא מתבייש להיעזר בעוד אמנים מוכשרים כדי להשיג את המיטב מהיצירה. בעבר השוויתי אותו ל-travis, בדיעבד השוואה שטחית. ל-Travis אין זכויות יוצרים על אוטו-טיון. עכשיו אני רואה שורשים עמוקים יותר להשוואה הזאת. לעטר יש יכולת שאני מאד מעריך באמן, משהו שהוא חולק עם אמני ענק כמו Travis Scott, Tyler the creator ו- Kanye west. היכולת למשוך בחוטים, להיות "הבמאי של הצליל", להשתמש באמנים שונים כמו כלי נגינה בזמן שהיצירה נשארת מלוכדת ומפוקסת.

הפתיחה של האלבום בשופר היא בחירה שמאד אהבתי. השופר מסמל ביהדות פתיחה. פתיחת השמיים, ופתיחת השנה העברית. השיר ממשיך לברכת המזון וברקע צלילי אמביינט רוחניים. בסיום הברכה, תג מפיק ואז הביט נופל. הביט ספייסי ואיטי עם באסים כבדים וצלילי אמביינט מרחפים. 

התרשמתי מהמטאפורה הדו משמעית של הגל: זרימה, התקדמות וגם ניקוי הסימנים על החוף, יצירת דף חדש, התחלה חדשה.

התרשמתי גם מהאופן בו עטר ושיר דוד גדסי (שגם נושא את הברכה) מחליפים מילים עם כימיה מדהימה. שכבות ווקאליות אחת על גבי השנייה, סילסולים, אד-ליבס הכי טובים ששמעתי בעברית עד היום, ונגינה בעוד על ידי שיר גדסי. השיר עמוס אבל לרגע לא נשמע מבולגן, עדות ליכולתו של עטר כ- "במאי". מיינר אפילו משאיר חלון למעיין ליניק (אמנית שתשמע עוד הרבה באלבום) לתת את הקול שלה ליצירה.

באס, קומפרשן, גיטרות, וביט מהיר. בשיר 'קנאים' עטר מקפיץ את האנרגיה למאתיים. לא ציפיתי ממיינר להשמע כל כך רעב, כל כך מצוייר, כל כך חיי! מיינר נשמע מצויין, זה לא המיינר העייף ששמעתי עד היום, זה מפלצת על ביט. בסוף השיר באופן מושלם עטר מזמין את מעיין לפיזמון נוסף שמפיג את המתח.

רק שלושה ימים עברו מהשקת האלבום לתחילת כתיבת הסקירה, ואני כבר שומע הרבה דיבור על השיר השלישי, 'תפילה'. אני מבין את ההתלהבות. הערכים שמובילים את השיר טובים. כל אמן כותב באופן אישי, חושפני, ופגיע. מעיין פותחת עם ביצוע יפיפייה של "התפילה לעני".

אני פחות אהבתי. הביט הרגיש לי ממוצע וריק. השיר מבולגן, הפיזמון לא מתחבר לי לבתים מבחינת הסאונד. אמנם המסר בבית הראשון חשוב, אבל ההגשה לא ממש מעניינת ועוד זמן עם העט היה יכול להועיל. מה שכן, הבית האחרון לטעמי הוא הבית הכי טוב באלבום. טדי נשמע כנה, אמיתי וכואב. הוא נשמע צמא להתחלה חדשה, אותה הוא מוצא בהיפ הופ. הכתיבה מרשימה פיסוקים במקומות נכונים, שימוש יצירתי בהטיות קול, ואפילו שימוש במילים הומופוניות.

השיר הוא שיר גדול, יותר מחמש דקות, ארבעה שמות גדולים. הפוטנציאל והאמביציה ברורים. עדיין יש כמה פינות קהות ועוד זמן על אבן השיוף היה עושה פלאות.

השיר 'ח ד ש' מתחיל עם משפחת מוזר, "העולם עגול כמו אישה זה מה שמדהים אותי" ???.

חוץ מזה לשיר יש וויב, הביט נפלא, הסימפולים הקטנים של יללות זאבים, והנהימות אחרי המילה ירח שהזכירו לי את האחד והיחיד, "the man on the moon", אבא של הראפ הפסיכדלי, kid cudi.

זה שיר אווירה, שיר אטמוספרי, שיר לנשמה.

המסרים של 'אהבה' יפים אבל השיר מרגיש מבולגן עם מה שהוא מנסה להגיד. התחלת הבית הראשון קלישאתית. הפזמון מציג את השיר כשיר אהבה עצמית, אבל בבתים השיר מדבר על אהבה כוללת.

בבית האחרון עטר מפגין יכולת כתיבה עם מטאפורה יפה.

"זה הבית שלי אני עושה שיפוצים צובע הכל בלבן"

מתקשר לרעיון של התחלה חדשה.

'הלאה', כמו רוב השירים באלבום הוא שיר נפלא. גם נרקיס וגם עטר נותנים ביצועים אמוציונליים ומוצלחים. שיר כואב, אך גם פה נשאר המוטיב, הלאה, ראש מורם, להמשיך קדימה, להתחיל מחדש. האופטימיות שעטר מחזיק באלבום מרוממת.

"החיים יפים הרבה יותר מבסרטים" זאת נקודות מבט יפיפה שאני לא חושב שאי פעם שמעתי.

בסוף השיר כל מה שרציתי זה לתת לעטר חיבוק אמיתי ודואג.

'י ו פ י' הוא השיר הראשון באלבום שלא אהבתי. גם בו יש רגעים גבוהים אבל הם לא מצילים אותו בשבילי. השירה של מיינר לא נשמעת טוב, המילים בפזמון מרגישות כמו פילר, גם בשאר השיר הכתיבה מרגישה כמו גרסת דמו. אווירה כוללת של אחד השירים הפחות מוצלחים מ- 808s & Heartbreak.

באופן כללי הרגשתי הידרדרות קלה בחלק הזה של האלבום. גם ל''הייייייי" פחות התחברתי. הלחן לא נחרט בזיכרון והאינסטרומנטל נשמע כמו שאריות מ-the divine feminin של Mac Miller.

'בדידות' הוא אינטרלוד מרגש. עטר חוזר לתת תצוגה יותר חייה ואמוציונלית. האלבום חוזר להישמע יותר מעניין.

'סיבובים' הוא טראפ באנגר, הפלואו של כולם מרשים, הלחן מצויין וכל אומן בא מלא באנרגיה. אפילו מעיין ליניק שרק נותנת קולות רקע בפזמון, מעלה אותו בעוד כמה רמות. בתחילת הבית של צוקוש הייתה לי צמרמורת. הפינג פונג בינו לבין עטר בחלק השני של הבית עובד מצויין. בחירת המילים של אסקר בתחילת הבית שלו יכלה להיות מוצלחת יותר, בעיקר צירוף המילים "אנלא" (אני לא) לא החליקה לי בגרון. עם זאת, אסקר מפצה על זה עם פלואו ל פ נ י ם והגשה מצוירת ומרשימה. גם הפזמון ממכר עם 808s מחוספסים, הסינט' המגורד שסוגר את הפזמון והלחן שאני רק רוצה לשמוע שוב ושוב.

'הללויה' הוא שיר הלל לאלוהים. החיבור לדת מרגיש כמו המקום הבטוח של עטר. בתחילת השיר, מיינר נשמע אבוד, אך בסופו של השיר יש תחושה של השלמה עם חוסר הידע או ההבנה, כי מיינר יודע שהוא יכול להישען על כך שיש למעלה מישהו שיודע ושומר. גם הבחירה להשתמש במערכת תופים במקום תופים אלקטרוניים נותנת הרגשה יותר סנטימנטלית.

יש הרבה תיקווה בשיר עם השורה היפייפה שחוזרת על הים השחור והפתוח, אנחנו שוחים באפלה אבל הכל אפשרי ויש מי ששומר.

ב'שירה' הסימפול של הרב שלמה קרליבך יחד עם הסיום האינסטרומנטלי לוקחים חלק גדול מזמן השיר. הם גם החלק המשמעותי. אולי השיר היה עובד טוב יותר בתור אינטרלוד, החלק האחרון בלבד, בלי שתי הדקות הראשונות של השיר, שיכלו להיות אבני בניין לשיר ניפרד.

השיר האחרון 'אמא' סוגר את האלבום באופן מעט מאכזב. שיר עם כותרת כזו, יצר אצלי ציפיות גבוהות, ציפיות שהשיר לא פגש. בטקסט חסר בשר, הפסנתר בסוף נתן לי יותר מהכל הרגשה של שיר פתיחה של הפיג'מות או איזה סיט-קום ישן אחר.

למרות שלא אהבתי את השיר האחרון, סיימתי את האלבום יותר ממסופק. הרגעים הפחות טובים מתגמדים בקונטקסט של אלבום נפלא כזה. עטר ישאר אצלי קרוב לכוונת, ועכשיו יש לי עוד שני אלבומים להשלים.

אם עדיין לא יצא לכם, אני ממליץ בחום להקשיב לאלבום, לגבש דעה משלכם ואתם מוזמנים לכתוב אותה פה בתגובות. 

בואו נדבר מוזיקה.

שירים אהובים: קנאים, סיבובים 

פחות אהובים: י ו פ י, היייייי

צייון סופי: 7.8

follow @kojy1959