קיד קאדי, אחד הראפרים והמוזיקאים הכי אייקונים בעשור האחרון וגם טיפה לפניו. מההשפעה של קאדי על עולם המוזיקה, הפופ ובעיקר היפ הופ אי אפשר להתעלם. בלי קאדי לא היה טראביס סקוט, קנייה לא היה הקנייה שאנחנו מכירים היום ובטוח שהראפ הפסיכדלי לא היה נמצא באותו מקום.
מערכת היחסים שלי עם המוזיקה של קאדי מעט מורכבת. תמיד שמחתי לשמוע אותו בתור אמן אורח. אבל חוץ מ- 'Man on the Moon: The End of Day' שהוא אלבום ניפלא, ו- 'kids see ghosts' שהוא אחד האלבומים האהובים עלי, לא הצלחתי לגמרי להתחבר לפרויקטים שלו.
ב30 בספטמבר קאדי הוציא אלבום וסרט אנימציה שנקראים באותו שם 'Entergalactic/ אינטרגלקטי'. באופן לא ממש אופייני לי, הדבר הראשון שעשיתי הוא לצפות בסרט ולצערי לא ממש נהניתי.
*הסקירה תכיל ספויילרים, אם עוד לא ראיתם את הסרט, זה הזמן*
אנימציה
אני אתחיל בדברים החיוביים. אם עוצרים ומסתכלים על המסך הוא נראה מרהיב, הצבעים קופצים ומושכים את העין. סגנון הציור בו אפשר לראות את תנועות המכחול, מקסים. בנוסף, השימוש בדו מימד ותלת מימד משתלב מצויין ומחמיא למראה של הסרט, אבל פה נגמרו לי רוב הדברים הטובים לומר על החוויה.
אמנם ברגע שעוצרים הכל ניראה מרהיב אך ברגע שלוחצים על play משהו באנימציה מרגיש לא טוב. האנימציה קטועה ונוצרת תחושה של חוסר בפריימים. בהתחלה חשבתי שזו יכולה להיות בחירה אמנותית שפחות מצאה חן בעיני, אבל לאט לאט ראיתי שגם בזה אין עקביות. לפעמים האנימציה יותר חלקה לפעמים פחות, חלק מהאובייקטים זזים באופן יותר טבעי וחלקם פחות וליפעמים דווקא האובייקטים שבמרכז העניינים הם מי שהתנועה שלהם מרגישה לא טוב. התחושה היא שחלק מהאנימציה זורזה כדי לפגוש את הדד-ליין.
ג'ברי
הדמות המרכזית, ג'ברי, בניגוד לאנימציה, הרגישה לי חלקה לגמרי, שום קמטים, שום פגמים. הוא אמן מוצלח ומצליח, הוא נראה טוב, כריזמטי, אכפתי ואהוב על ידי כולם.
במהלך הסרט ישנן שני נקודות תחתית בהן ג'ברי יוצא "לא בסדר". הראשונה כשהוא חוזר לאקסית שלו ובבוקר אחרי שהם שכבו, הוא הבין שזו הייתה טעות.
השניה היא כשמדו, הבחורה שאיתה ג'ברי התחיל לצאת, רואה בטלפון שלו תמונה "רומזת" ששלחה האקסית שלו.
מה שמשותף בשני הרגעים האלה הוא שג'ברי לא אשם כי הוא "אדם טוב". בפעם הראשונה הוא האמין באקסית שלו אחרי שהיא בפירוש אמרה שהיא השתנתה.
ובפעם השניה אפשר לראות שהוא קיבל את התמונה משום שהוא עזר לאקסית עם העכבר שהיה לה בדירה, אחרי שהם כבר דיברו על להישאר ידידים.
בסצנה שג'ברי מתנצל הוא אומר "I'm sorry if that hurt you". המילה "that" בלטה לי, הוא לא משתמש במילה "I" כי זה אף פעם לא הוא שאשם אם משהו לא טוב קורה.
זה הפריע לי בעיקר משום שג'ברי נשמע ונראה כמו קאדי, אפילו מתנהג וחושב כמו שקאדי מציג את עצמו בפני הציבור. ג'ברי לא מרגיש כמו דמות מקורית אלה המשכיות של קאדי. אולי זה האופן בו הוא רואה את עצמו, אולי זה איך שהוא היה רוצה לראות את עצמו. מה שבטוח, הוא לא מרגיש כמו בן אדם אמיתי או דמות בעלת מספיק רבדים כדי להשאיר אותי מעוניין שעה וחצי.
דמויות משנה
גם הבחירה לצייר את כל הדמויות בדמות הסלב שמדובב אותם, גרם לכל הדמויות להרגיש כמו הופעות אורח, דבר שמנע ממני לשקוע לתוך ה
עולם של הסרט ולשכוח מהעולם האמיתי במהלך כל הצפייה.
עד סוף הסרט מה שאני יודע על מדו, הוא שהיא צלמת מוכשרת ומוצלחת (בסוף) ושהיא טבעונית.
את הדמות שמגלם טימותי שאלאמה, אחד האנשים הכי מוכשרים בפרויקט, אפשר לצמצם לחבר הטוב שמעשן מריחואנה. בזבוז עצום של כישרון כזה.
שאר הדמויות הכניסו יותר צבע ואנרגיה לסרט. באופן אירוני, סיפורי הצד הקצרים של פאת (מקולי קאלקין), קיי (טיי דולה סיין) וקרינה (ונסה הדג'נס) יותר מעניינים מהסיפור המרכזי. לכל אחת מהן ישנה אנרגיה מיוחדת משלה. הכי נהנתי מהצורה הקופצנית והזוהרת בה ונסה מגלמת את קרינה.
סתוש
גם כשלסרט יש משהו להגיד, הרגשתי שהוא לא ממש יודע איך. הדוגמה המושלמת היא "סתוש". סתוש היא אפלקציית הכרויות שקיימת בעולם של הסרט. במהלך כל הסרט שם החברה מופיע על גבי שלטי חוצות, מוניות ואפילו שחבר לעבודה של ג'ברי משתמש באפליקציה. האזכור החוזר של האפליקציה גרם לי לחכות לראות איך היא נפגשת עם הסיפור. הבנתי שהסרט לא רואה את האפליקציה באור חיובי ועניין אותי לראות על מה ולמה, וזה פשוט לא קרה. מה שיש בסוף, זה סצנה קצרה "after credit" בה תשדיר החדשות חושף שהאפליקציה הייתה סקנדל. שום ביקורת קריטיקלית לא באמת עוברת על הרעיון של אפליקציות בסגנון.
תראו את הסרט ותפתחו דעה משלכם, מוזמנים גם לכתוב אותה בתגובות כאן או באינסטגרם.
בואו נדבר מוזיקה קולנוע.
ציון סופי: ★★☆☆☆
מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא להפיץ את המילה ולשתף :)
תגובות
הוסף רשומת תגובה