כהן - מה שאפשר עם מה שנשאר [סקירת אלבום]

(קרדיט: מיכאל כהן ועדי שמולביץ')

 

'מה שאפשר עם מה שנשאר' הוא אלבום הסולו השני של הראפר כהן. עוד לפני שנכנסתי לאלבום שמעתי על הבחור. הוא אחד הראפרים המדוברים ביותר ובשנתיים האחרונות הרבה פעמים נאמר לי, "וואי אתה צריך להקשיב לכהן". אחרי שהקשבתי לאלבום מספר פעמים, אני מצליח להבין מאיפה נובע ההייפ אבל גם שזה לא בשבילי.

הסטירה הראשונה שחטפתי באלבום הייתה בשיר השני 'על השתק'. יותר מדוייק הפער בין השיר הראשון לשיר השני.
כששמעתי את 'אינטרו', הדבר הראשון שעשיתי זה לבדוק למי יש קרדיט על ההפקה. חיתוך סמפל מדוייק שצועק "אני יודע היפ הופ" חוץ מזה שהוא מחמיא ממש לצבע הקול המיוחד של כהן. כהן יושב על הביט כמו מקצוען עם מטרונום שחקוק לו במוח. רוב השורות שלו טובות, בלטו לי:
"חרוז חריף, עושה לך פרצוף חמוץ כמו דוריטוס"
או בשורה
"מביא יותר סטייל מ-הופה גנגאם__", שאותה הוא מסיים קצת לפני הלופ של הביט, מה שגורם למוח להשלים את המילה "סטייל" מעצמו.
כן, הייתה שורה אחת שהייתה לי בעיה איתה:
"כותב רק בעברית כי אנגלית זה קצת כמו קונדום
השחלת ת'מילה אבל 'תה לא ממש מרגיש הכל"
ללא ספק שורה גאונית, גם אם אני לא לגמרי מסכים איתה, הבעיה היא שכבר בשיר הזה, היא נושכת את כהן בישבן.
"תן ל'news לרוץ תן repost" ???
בסך הכול, זה שיר ראפ מצויין…

אני לא יכול לומר את זה על השיר השני. הלחן של הפזמון מעצבן, המקצבים נתקעים בראש (לא בקטע טוב) וגם כמה שורות שגרמו לי לגלגל עיניים כמו:
"הכרנו רק לפני שתי דקות
וכבר בא לי להביא לך לק"
(בבקשה אל תגידו לי שהאד-ליבס מצילים את השורה, הם לא)
"רוצה את הפרס, דוחף ת׳יד לקורנפלקס"???
וגולת הכותרת:
"ובכל זאת שומר על החיוך מונה ליזה"
יש דיבייט שלם על האם היא מחייכת או לא ויש גם רעיון רווח שיש לה חיוך סדיסטי או חיוך שנעלם, בטוח לא חיוך שנישמר.

גם בשיר הבא, 'למה לא', הלחן הרגיש לי סוכרי מידי. באופן מצחיק, השיר נשמע קצת כמו שיר של ערוץ הכיבוד ובכנות, אני חושב שהייתי נהנה ממנו טיפה יותר, אם הוא באמת היה שיר שלהם.

'לא מספיק' הוא שיר חביב. ביט "old school" וגיטרה חשמלית בעלי חן וגרוב. פזמון מתוק עם שירה לא רעה בכלל. כמה שורות טובות שגרמו לי לחייך ופלואו כייפי ועיקבי. אבל מהר מאוד אפשר לראות מאיפה כהן לוקח השראה, השראה שהוא לובש מעט צמוד מדי, הפעם זה א טרייב קולד קווסט.

'שמיניות', ממשיך בפניה לקהל הממוצע ביותר. עוד פזמון עם עודפי סוכר עד שכבר לא מרגישים את המתוק אלה רק את כאב הבטן. בנוסף, השיר לא מצדיק את ארבעת הדקות שהוא נמשך, כבר אחרי שתי דקות הוא מרגיש יותר מדי.
עם השיר הזה מסתיים החצי הראשון של האלבום. אני שמח לומר שמהחצי השני נהנתי יותר.

הביט של 'קולות' מעט בסיסי מדי והחליל לא נשמע כל כך טוב, אבל אברהם לגסה מצליח להציל את המצב עם הרבה אנרגיה ושני הראפרים באים עם כמה שורות טובות.

'חוזר', חוזר לגזירת סימפולים מדוייקת כמו בפתיח של האלבום. הפעם, כהן משלים משפטים, חורז ומחליף מילים עם הסמפל בעזרת חיתוך מחושב ובכך יוצר תצוגת ראפ מרשימה. רוב הדברים שכתבתי על הפתיח תקפים גם כאן, כהן יושב מושלם על הביט והכתיבה שלו מצויינת. גם אסתטיקת ה-lo-fi, מוסיפה עוד שכבה של טקסטורה מעניינת לשיר.

'עונת מעבר' הוא עוד קאט שנשמע כמו שיר של טרייב, במיוחד כשהוא משתמש בעיוות קול קל בפזמון. הנימה חמודה, בהתאם למתכון. יש כמה שורות שאהבתי, במיוחד בתחילת השיר, אבל יש גם כמה שורות פחות טובות, כמו השורה על השמלות והמכנסיים, בדיחה צפויה ודי זולה.

'כוכב אחד' הוא שיר חביב, שפיספסתי את הקסם שלו בכמה מהשמיעות הראשונות, עד שהחלפתי עדשה והסתכלתי על השיר מכיוון אחר. השיר בזרם הזמר-כותב (singer-songwriter) על הקו של שירים כמו 'לוקח ת'זמן' של יצחק קלפטר ז"ל. הוא עובד מצויין בתור שיר ילדים, אבל יש גם הרבה ממה להנות בתור מבוגר. השירה של כהן היא חלק ניכר מהקסם של השיר, אולי היא לא מרשימה מבחינה טכנית, אבל היא נעימה לאוזן וקולעת לטון.

המעבר לשיר הבא, 'אחרי הכול', הרגיש לי מעט מביך בגלל המילה "כל" הנמצאת במשפט האחרון של השיר הקודם ובמשפט הראשון של השיר הזה בשתי טונאציות שונות, ובכך יוצרת התנגשות סונית קלה. אי הנוחות עוברת מהר מאוד והשיר נוחת על הרגליים בעזרת כתיבה מקסימה שנדבקת למוטיב של שאלות. המוטיב נותן גם לשיר הזה תחושה של שיר ילדים שלא מזלזל בקהל. חלק מהשאלות הן שאלות קלילות וחלק כבדות אך בהגשה כולן נשאלות באותו משקל ויוצרות הרגשה של תמימות. הבית השני של קרולינה, ותכלס, לא צריך לומר יותר מזה, זאת פאקינג (סליחה) קרולינה, ברור שהוא מצויין.
מבחינת צליל, השיר נמצא בזרם הסול, הוא נשמע טוב, אבל גם הוא מרגיש כמו משהו שכבר שמעתי מאמן אחר.

השיר האחרון נדוש וסוגר את האלבום בהרגשה הכוללת שקיבלתי. החוויה הייתה חיובית אבל לא הזיזה אותי יותר מדיי ולא הרשימה אותי כמו שצפיתי. האהבה של כהן להיפ הופ ולמוזיקה בכלל, ברורה ואי אפשר להגיד שאין לו קול ייחודי, אבל חסרה לי יצירתיות. הייתה הרגשה בכל השירים שכהן משתמש במתכונים שכבר הצליחו ולא רק שהצליחו בהיפ הופ, הצליחו במיין-סטרים. כתוצאה מכך נוצר סאונד של היפ הופ מכובס, נקי, לא מאתגר, או במילים אחרות ראפ לאנשים שלא אוהבים ראפ.

תודה על המלצות שלכם. אם לא יצא לכם, האזינו לתקליט, תפתחו דעה אישית ואשמח לשמוע אותה כאן, בתגובות על הפוסט באינסטגרם או בDM (התגובות כאן והDM לא משנים שום אלגוריתם, באמת מעניין אותי לישמוע את דעותכם). בואו נדבר מוזיקה.


שיר אהוב: חוזר
פחות אהוב: על השתק, שמיניות
ציון סופי:6.2

מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא להפיץ את המילה ולשתף.