בלולו - תקופות, אורי, REKET, גלובלי [סקירת מיקס-טייפים]

 

'תקופות' שיצא בשנת 2020 הוא המיקס-טייפ הראשון של בלולו. מי שקורא את הסקירות שלי כבר מכיר את השם בלולו ויודע שיש לי הרבה אהבה לעבודות שלו. אני לא יכול לומר את אותו הדבר על המיקס הראשון.

הטייפ מתחיל בצורה מעניינת, עם קטעי הקלטות בהם אנשים נשאלים מה משמעות המילה תקופות בשבילם. הקטע נשמע אותנטי וביט הלו-פיי נותן הרגשה אינטימית שמתאימה לתחושה של הרצועה.

בהמשך האלבום ניתן לשמוע מהר מאוד שהפקת הלו-פי, שהרגישה בחירה נכונה לרצועה הראשונה, לא הייתה לגמרי בחירה אלה ברירת מחדל.

ברצועה השניה, הרעיון של כוכב נופל, הרגיש לי חמוד אבל הביט חסר האישיות והזיופים הבולטים של בלולו תופסים את רוב תשומת הלב בשיר.

הרגל השניה של הטייפ בנויה בעיקר מאימו טראפ בהשראת ליל פיפ, גיטרות עצובות עם ביט טראפ. הקסם שהיה לפיפ לא נמצא כאן. הגיטרות משעממות, הביטים ממוצעים, מיקסוס מוזר, זיופים בשירה וראפ שלא מצליח לשבת על הביט. הליריקה בשלב זה בטייפ מתרכזת בתובנות של גיל העשרה שכנראה לא יפתיעו אתכם עם כבר עברתם את הגיל. המילים העצובות ב-'לא יכול' מעוררות אצלי סימפטיה אבל הן לא מעוררת הנאה.

מ-'את' ו-'כבד 19' כל ההנאה שחוויתי, היתה אירונית.
השימוש באוטו-טיון בתחילת 'את' מחריד והוספת ה-"נים נים נים" אחרי המילה "בפנים" לא הייתה בחירה מבריקה.
'כבד 19' נשמע כמו פרודיה יותר מכמו שיר אמיתי.

שיר הכותרת, 'תקופות', הוא השיר היחיד שנשמע שהוקלט בסטודיו סוג ג' ולא בתוך ארון. האלמנטים שבונים את השיר עדיין מרגישים חובבנים, הראפ עדיין לא טוב, הבדיחות עדיין לא מצחיקות, הביט אמנם יותר יצירתי משאר הטייפ, אך עדיין נשמע חובבני. עם כל זה הקפיצה המשמעותית באיכות הצליל גורמת לכדור ליהיות הרבה יותר קל לבליעה.




בשנתיים בין הטייפ הראשון לשני בלולו הוציא עוד EP קצר ועשה עוד הרבה עבודה בשקט. הוא התחבר לחברי וואלי קורפ שעזרו לו לדחוף את עצמו קדימה, מכל בחינה אפשרית. ההפקה של בלולו עלתה ליגה, רמת הכתיבה עלתה, היכולת הווקאלית השתפרה וגם היכולת לראות את התמונה הגדולה. את כל הפרות האלה אפשר לראות בטייפ השני, 'אורי'.

ברצועה הראשונה, 'נעילה', הבחנתי ביכולת של בלולו להביע כאב, שהשתפרה והתבגרה מהמיקס-טייפ הקודם. בעזרת כתיבה טובה יותר, שימוש רחב ונכון יותר בצבע קולו והפקה מרתקת שעשה לגמרי בעצמו.

הדבר שאותי הכי הרשים במיקס הייתה ההפקה. כמובן שהיו שירים שאהבתי ושירים שאהבתי פחות אבל אין שיר במיקס שההפקה בו לא יצירתית ומעניינת. הביט הפשוט בשיר 'פימפינג' שמקבל טקסטורה חדה בזכות לופ ווקאלי קצר, סינטים אימתנים ומעט פסנתר. תבנית התופים המעניינת בתחילת הרצועה השניה, ה-"feel good" סינטים וקולות הרקע ב-'מגרש מלא'. הסימפול בשיר 'אל תנסי להבין אותי' מהונדס בצורה שגורמת לו להישמע כמו מכונת עשן, ובכך יוצר צליל מעניין מאוד. ב-'לא היום' זיהיתי מייד את תביעת האצבע של שעיה, מפיק עם צליל יחודי שאני עוד לא מצליח לנתח במילים.

לטייפ כמובן יש גם את הבעיות שלו.
'פימיפנג' תפס את תשומת ליבי, במיוחד בזכות ההשראה מטרי סיקס מאפיה, השפעה שעוד תופיע רבות בעבודות עתידיות של בלולו ווואלי קורפ כתאגיד. לצערי בלולו לא רץ עם הקונספט רחוק או בונה עליו יותר ובכך גורם לרעיון מצויין להיגמר מהר ולהרגיש כמו סקיצה.

השיר 'ילד' הוא עוד שיר בו אורי מציג כאב בצורה מעניינת בכתיבה, אך ההפקה והביצוע מונעים מהרצועה להשאיר חותם. גם קולו של בלולו וגם האינסטרומנטל מרגישים ערומים, דבר שבתאוריה נשמע מתאים לשיר על נושא כזה חשוף. בפועל, בגלל בחירה זו, חסר פאנץ שמרגש ומחזיק את תשומת הלב. הרגיש לי שה-808's שנכנסים בשליש האחרון של הרצועה נכנסו בדיוק לשם כך, אך לא הרגשתי שהם עושים מספיק.

חוסר הפאנצ' הייתה הבעיה שלי עם כל הטייפ. בלולו השתפר בכל תחום אך עוד לא מצא את הקול הייחודי שלו. משום כך הטייפ הרגיש לי חסר אישיות ופזז, והתקשתי להישאר מרוכז במהלך ההאזנות לפרויקט.




המיקס-טייפ השלישי של בלולו, 'REKET', יצא ארבעים וארבעה ימים בלבד לאחר הטייפ הקודם לו, ונתן לי בדיוק מה שחסר לי בטייפ הקודם. 'REKET' הוא אוסף שירים אותו יצר בתוך שבועיים בלבד. הפרויקט נותן תחושה של קבוצת דמויים ורעיונות שונים ויצירתיים שנשלפו ובוצעו בספונטניות. הצורה הקלילה ו-"חסרת הערך" בה הטייפ מוגש מחמיאה לסאונד ומאפשרת לחוסר השלמות בפרויקט להיות חלק מהיופי שלו. מה שמחזיק את הפרויקט מלוכד היא כמות הפזז והאישיות שבלולו מפגין.

הרצועה שפותחת את הטייפ, 'REKET 10' מחזיקה בתוכה את החוויה שלי מהטייפ כולו, בפחות משתי דקות. בחירת סוגי הצליל בשיר הרשימה אותי מאד. בחירת התופים בסוף השיר מושלמת, הצלילים הנמוכים שמרכיבים את הביט מחמיאים לאנרגיה המושכת של בלולו וצלילי אמביינט יוצרים קונטרסט שעובד באופן פלאי.

אהבתי את תחושת הניצחון של 'REKET 2'. הרצועה מרוממת, אי אפשר שלא לרצות לחגוג את ההצלחה של בלולו יחד איתו.

נהנתי גם מהשינוי הלא צפוי למוזיקת ריקודים ברצועות 'REKET 5' ו-'REKET 11'.
מקצב התופים הלטיני ב-'5' גרם לי לזוז. תוספת מחיאות הכפיים, קריאות הקהל וכלי ההקשה שמגיעים בסוף השיר, יחד עם הסימפול, נתנו לרצועה תחושה אותנטית.
'11', ממשיך בפזמון עם לחן המתאים לריקודים, אך הבית של בלולו מלא במילים קודרות שמוגשות בטון אגרסיבי. החיבור בין הרעיונות הניגודיים נהיה ברור בבית של שפיצ'ר, בו הוא חוזר על המשפט, "יש למה לרקוד? לא ידעתי" בטון מדוכא.

מ-'REKET 13' לא מצאתי את עצמי נהנה. לביט יש אנרגיה מאוד מבלבלת, דבר שלא הפריע לי, אך הרגיש לי שבלולו לא מצא את האנרגיה שתתאים לאינסטרומנטל.

מפרויקט זה יצאתי מורעב לאלבום. במודע, או שלא במודע, הפרויקט מרגיש כמו צעקה מבלולו: "יש לי את הרעיונות, היצירתיות, הקול והיכולת, תממנו לי אלבום".




השנה בלולו מזכיר לנו שהוא נמצא על המפה בטייפ החדש 'גלובלי'.

הרצועה הראשונה, 'אולי זה לא היום שלי', מתחילה עם שירה בטון מדוכא של בלולו מלווה בפסנתר מלנכולי, ובכך יוצרת כניסה רכה לפרויקט. באמצע השיר, שירתו של בלולו נפסקת ובמקומו נכנס ביט חד. לקראת סוף השיר, גם הפסנתר הרך מתחלף בסינט מחוספס, שמעצים את הצליל החד שיוצר הביט. הביט שתופס עוד תאוצה בשניות האחרונות של הרצועה ובכך יוצר מעבר חלק לשיר הבא, 'קליק'.

'קליק' ממשיך עם הביט שהוצג בשיר הקודם, עם תוספת 808's שמנים שמתאימים לאנרגיה האלימה בה בלולו נכנס. הרצועה הזכירה לי את השיר 'Stick' של דרימוויל. נשמע לי שבלולו הבין מה עובד בשיר ומהפרי יצר תרכיז אליו הוא הוסיף את טביעת האצבע הפסיכופתית שלו.

השיר 'זה השם שלי', הוא עוד שיר וואלי שמזכיר לי את הראפ האינטרנטי של ליל אגלי מיין, צליל שאף פעם לא אתנגד לשמוע.
אינסטרומנטציה אפלולית ומסתורית, רפטטיביות, הנמכת קול אלקטרונית ואנרגיה מרדנית וכועסת. הפזמון לא לגמרי תפס אותי, מצד אחד אני בסדר עם זה, משום שבזרם זה הפזמונים לא נוטים להרחיק לכת, אך מצד שני אני פשוט לא מתחבר לרעיון של לפרק אותיות של מילה לפזמון.

'פינת עישון' הוא שיר בזרם הראפ הסטלני ששולט במדינה בזכות אמנים כמו סוויסה ופלד, זרם שאני באופן אישי אף פעם לא אהבתי. מהסקיצה שמגיעה אחרי השיר ומתקשרת אליו, נהנתי, אך חוץ מזה לא התחברתי.

'די אנד בלולו' הוא השיר האהוב עלי בפרויקט. השיר מתחיל עם פסנתר בעל טקסטורה שגורמת לו להרגיש שיצא ישר מתוך מערבון. הפסנתר ננטש ובמקומו נכנסת אינסטרומנטציה קופצנית וגם היא נחתכת לקראת סוף הרצועה לטובת סינטים אלימים. שינוי הכיוונים המוזיקליים שחווה האינסטרומנטל מתאים לאנרגיה הפסיכופתית והקופצנית של בלולו.
פייק אביב יושב מצויין על החלק הקופצני של האינסטרומנטל. צבע קולו לא מאפשר לו להשוות את האנרגיה לזו של בלולו, אז הוא סולל דרך משלו עם פלואו וקול מלא בכריזמה.

הסקיצה הבאה מצחיקה אותי כל פעם שאני שומע אותה. אם הייתי נדרש לתאר את בלולו ב-17 שניות כך בדיוק הייתי מתאר אותו.

השיר יחד עם חברי שיבוש, מגניב. האנרגיה היא בדיוק מה שמצופה משיר של שיבוש. הכל קופצני רועש ומפוצץ. הבעיה שלי עם הרצועה היא שקשה לי להבין עם בלולו בכלל נמצא במיקס, או להרגיש את טביעת האצבע שלו.

'ימין ושמאל 2' הוא עוד שיר שאהבתי. בלולו חוזר לאחד הרעיונות שהוא ניסה ב-'REKET' ומוסיף עליו את אביב לעוד בית כריזמטי ולא מתאמץ.

לחברי וואלי יש את הנטייה לנסות הרבה דברים מוזרים ויצירתיים, דבר שאני מעריץ בהם, אך החיסרון הוא שלא תמיד יש קליק. את חוסר הקליק הרגשתי ב-'ארבע בבוקר' שנשמע כמו שעון מעורר של שאיי/אנטי שמכוון לשעה הלא נכונה.

'לבד' סוגר מעגל אנרגטי עם שיר הפתיחה וכך נגמר לו עוד פרויקט של בלולו.




הנקודה בה אני רוצה לסיים פונה לכל מי רוצה להתחיל ליצור ומפחד שלא יצא לו טוב או שאנשים לא יאהבו. פשוט תתחילו. הייתה לי שיחה קצרה עם אורי על הטייפ הראשון בה הוא הקליט לי הודעה על האהבה שיש לו לפרויקט. אני באופן אישי לא אהבתי את הטייפ, אבל לשמוע את הקשר של אורי ליצירה, העלה לי חיוך עצום על הפנים. תיצרו את מה שאתם אוהבים. תיצרו בשבילכם, לא בשביל איזה שמוק כמוני, ועם תעשו זאת באהבה אנשים ישימו לב.




אלו דעותי על הטייפים של בלולו. קחו זמן, תשמעו בעצמכם ותפתחו דעה אישית. אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות כאן, באינסטגרם ובDMs.
בואו נדבר מוזיקה.



ציון מספרי:
תקופות 1.0
אורי: 5.5
REKET: 6.5
גלובלי: 7.0


מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא להפיץ את המילה ולשתף.