Kanye West, Ty Dolla $ign - VULTURES1 [סקירת אלבום]

כיסוי אלבום

אני כבר לא יודע מה להרגיש כשיוצא אלבום של קניה. מצד אחד אני כל כך רוצה לשמוע את הטיטאן במלוא הדרו, מצד שני, כבר ב-2019 אפשר היה לראות שימים אלו מאחורינו. את המומנטום בכוחו של קניה, שמענו עוד ב-'Donda', אך עם ההתיישנות האלבום, הפגמים בו בולטים יותר ויותר. נהיה קשה לא להבחין שהבעיה באלבום, היא קניה עצמו. את הכוח העצום בסטטוס של יה אפשר לראות גם ב-'VULTURES1', ברשימת השמות של משתפיי הפעולה באלבום. לא אשקר, הופתעתי לראות כל כך הרבה אמנים ממשיכים לעמוד מאחורי קניה, מחלקם גם התאכזבתי. במיוחד ג'ייפג מאפיה עליו עוד אחזור לדבר.

נתחיל בשיר השני, 'KEYS TO MY LIFE'. שיר שבולט בו עד כמה הכתיבה של קניה לא בשיאה. על חיבור המילה "emoji-nal" לא מגיע ליה יותר מגלגול עיניים. הקטע בשיר שהשאיר הכי הרבה חותם היה השורה:
"How dare you have a n***a in your house eatin' Papa Johns?"
שורה שגרמה לי ולבחור איתו שמעתי את האלבום, להתחיל לצחוק. כמובן, לא עם השורה, אלה על השורה.
נשמע שבשיר יה מדבר על גרושתו קים ועל חוסר היכולת שלו לשחרר אותה. קונספט שהיה יכול להיות קצת יותר בסדר אם הוא לא היה נשוי לאישה אחרת שנראית כמו הכפילה של קים ולא היה מעביר את קים בגיהנום שהוא העביר אותה מאז הגירושים.
עם השיר באמת מכוון כלפי קים, השורה האחרונה בה הוא מדבר על כך שהמטרה שלו היא להביא עוד ילד, מראה עד כמה הניתוק שלו מהמציאות חמור ומטריד.

בפזמון של השיר השלישי 'PAID', טיי דולה סיין חוזר על המשפט "I'm just here to get paid". הייתי כל כך מופתע לשמוע את השורה הזאת כל כך מוקדם באלבום, משום שבמכוון או לא, היא מצביעה על האבסורדיות בקיומו של הפרויקט. בחיים לא דמיינתי את קניה במקום כל כך נמוך בו הוא יעשה אלבום שלם עם טיי דולה סיין ומצד שני, עצוב לי לראות עד כמה הצ'ק הנוצץ מסנוור ומטשטש את המצפון והערכים של כל מי שלקח חלק באלבום.
אחרי הבית הראשון, בו קניה עושה את חיקוי הפלייבוי הכי טוב שהוא יכול, מגיע הבית השני בו טיי מספר על אינטראקציה שלו עם חשפנית שנמצאת בסיטואציה, כמובן רק בשביל התשלום. שוב קשה לשמוע את הסיפור הזה בלי לעשות את ההשוואה, איך טיי, אדם שחור, בשביל תגמול, סירסר את עצמו למען אדם שבפומבי תומך בעליונות לבנה.
הדברים היחידים שבולטים לטובה, הם הגרוביות של הביט, הסימפול והקטע שסוגר את השיר. קטע דאנס מגניב, בו יה וטיי כמעט לא נמצאים. העובדה שלקח לפרויקט כמעט שבע דקות עד הרגע המהנה הראשון לא יצרה בי אופטימיות לגבי 45~ הדקות שנותרו.

הרצועה הרביעית, 'TALKING' בנויה משני שירים לא גמורים. החיבור בין שני החלקים נמצא ברוח השירים, שניהם עוסקים בחיבור בין כל אמן לביתו. השיר הראשון נשמע כמו שאריות מ-'UTOPIA', עם הפקה בולטת של ג'יימס בלייק. הקטע מכיל שירה של ביתו של קניה, ששרה בצורה שמזכירה את ההגשה והכתיבה הכי פחות מעניינת של אביה בשנים האחרונות. קניה וטיי לא מצליחים לקדם את הקטע מוזיקלית לשום מקום. קטע האינסטרומנטל שיושב עירום, כמות זמן ניכרת בתחילתו ובסופו של השיר, יוצר הרגשה שגם את המעט שהיה להם, האמנים לא ידעו איך למלא.
החלק השני של הרצועה לא מרשים יותר. במיקס שלו בולט אף יותר שהשיר פשוט לא גמור. אין הרבה אלמנטים, אך בכל זאת יש תחושת עומס על האוזן. הבאס כל כך חזק שברמקול JBL סטנדרטי הוא מדמם לתוך הרצועה הווקאלית של טיי ומשבש אותה באופן ניכר. אין בי את היכולת או את הידע לומר מה הבעיה עם המיקס, עם זאת, לא צריך אוזניים חדות במיוחד כדי לשים לב שסוף הרצועה פשוט מרגיש כמו דמו.

הפזמון של השיר הבא, 'BACK TO ME', מגוחך לגמרי. כן כן, זה קטע מסרט. הבעיה היא שקניה לא מצליח לתרגם את זה בצורה שנשמעת טוב בשיר, במיוחד בקטע שהוא מנסה להכניס כל כך הרבה מילים בזמן קצר ויוצר פלואו מוזר ולא נוח. פרדי גיבס, שמתארח ברצועה, נשמע פי עשר יותר עירני מהאמנים שמארחים אותו ובלי מאמץ גונב את כל ההופעה. הדובדבן שבקצפת הוא שפרדי מצליח לתרגם את הקטע מהסרט באופן טבעי ומכניס אותו לתוך שורה, פעמיים.

ב-'HOODRAT' טיי ויה מבזבזים עוד ביט עם כל כך הרבה פוטנציאל. לופ שמזמין אליו ראפ קשוח מלא במלל מתוחקם וכריזמה. אך במקום, קניה פותח עם השורה המטופשת:
"You look like a piece of hallelujah"
משם שני האמנים ממשיכים עם השורות וההגשות הכי ממוצעות שיכלו להוציא מעצמם.

בשיר 'DO IT' אני מרגיש גאה במיסטר ווסט. הוא חרז you loss עם show cost, hoes cost ו-whole cost, אני בטוח שמדיגדג לו, אך בכל זאת היה בוגר מספיק כדי לא להוסיף holocaust.

השיר 'PAPERWORK' נשמע לא במקום מסיבה משונה, הוא לא רע. כאילו נכנסה לקניה הרוח שלו מ2016, ההגשה שלו כיפית ועובדת בהרמוניה עם ביט יצירתי ומגניב. גם לטיי דולה וקוואבו יש כימיה עם ההפקה. אין אמן שלא נהנתי מתרומתו לרצועה.

אל דאגה, זה לא נישאר על מסלול הפרחים והפרפרים לזמן רב, או שבעצם… יכול להיות שטיי בלע פרח. סונית 'BURN', נשמע כמו פרסומת לדאודורנט זול לנשים או ליוטיוב פרימיום. בדיחות לצד, אני חושב שיה נשמע טוב ברצועה, אך אני לא יודע אם לו, יש את המקום לבקר את בלנסיאגה.

לעומת 'PAPERWORK' שנהניתי ממנו ביחס לרמה הנמוכה של האלבום, מ-'FUK SUMN' נהנתי ביחס לסטנדרטים שאני מצפה מקניה. עם זאת, קניה הוא הבעיה הכי גדולה של הרצועה.
השיר הוא המנון סקס מלא באנרגיה מדבקת. נהנתי מהכימיה בן טיי לפלייבויי וטראוויס, במיוחד כאשר טיי נכנס לתוך הבית של סקוט. ההגשה של שלושתם מרשימה ומושכת. כיף לי לראות את האבולוציה של קרטי, שמשנה את צורת ההגשה שלו 180° בין כל אלבום לאלבום (סולו). בנוסף, הופתעתי מכמה טוב טיי נשמע על ביט כל כך מחוספס ואגרסיבי. טראוויס סקוט, שנוטה להישאר על הילוך ראשון כאשר הוא מתארח בפרויקט של אמנים אחרים, כאן על הילוך שישי בשיא הכוח.
טוב, הגענו לפיל בחדר, האחד והיחיד, מיסטר ווסט. גם מההגשה שלו נהנתי, במיוחד בתחילתה, בה קולו מעוות בצורה יוצאת דופן. הבעיה היא בכתיבה. הגישה של הרצועה כולה היא הדדיות ושבירת הטאבו סביב סקס במיוחד מהצד הנשי. אצל קניה הגישה לא שונה הוא פשוט מוצא את הדרכים הכי פחות נוחות להעביר את הנקודה.
"Even Jesus ain't marry a virgin"
"I don't care who you fucked, you a virgin to me"
אלו שתי השורות שבלטו לי. שתיהן יוצאות נגד הסטיגמה שנשים צריכות להיות "שמורות". עם זאת, שתי השורות נשמעות רע. בראשונה, יה מכניס את ישו באופן לא אירוני, בחירה שלדעתי מגוחכת. בשורה השניה, למרות הכוונה,קניה לא שובר את הטאבו כי הוא עדיין משתמש במילה בתולה כדבר אידיאלי.

שיר הכותרת, 'VULTURES', גם הוא נשמע כמו דמו. ליל דורק פשוט גונב את הסגנון של צ'יף קיף, בלי שום בושה. אל השורות הרדודות של קניה נמאס לי להיכנס. יהיה לכם קשה להקשיב בלי לשים לב בעצמכם.

'CARNIVAL' היא רצועה שיצרה הרבה פאס ברשת, במיוחד סביב החלק של פלייבוי קרטי. גם בעיני, פלייבוי גונב את ההופעה, עם ביצוע מלא באנרגיית רוקסטאר שמתאימה לאינסטרומנטל שבנוי בעיקר על קריאות קהל. הביט לא מדהים בשום צורה אבל הוא ללא ספק מהנה ובעל קסם. המלודיה של ריץ' דה קיד נשמעת כמו משהו שליל נאס אקס היה כותב. טיי נשמע כמו טיי, שום דבר מרשים או יוצא דופן. שוב הגענו לאיש השעה, חתן בר המצווה, האדון ווסט… הפעם הוא מספיק מחריד כדי לקחת את כל הרצועה איתו למטה. קניה כבר לא במקום להביע שום ביקורת חברתית, במיוחד לא עם הוא מגן על כריס בראון באותה נשימה. בנוסף יש איזכור פאתטיי לטיילור סוויפט. לא חשבתי שאצטרך לדבר על הסיטואציה הזאת, אבל המצב די ברור. קניה עושה הכל כדי להישאר בעין החדשות, הוא מגביר ומגביר את ההתנהגות הבעייתית שלו כדי ליצור מחלוקת ודרמה ובכל זאת הוא מאבד את הכוח שהיה לו. לעומתו כשסוויפט נושמת לכיוון חברה, ערך החברה עולה בעשרות אחוזים.
בזבוז של ביט והופעה מצוינת של פלייבוי. הייתי שמח לחיות ביקום מקביל בו זה שיר של ליל עוזי ורט שמארח את קרטי ונאס אקס.

לגבי השיר 'BEG FORGIVENESS', שמובל ברובו על ידי כריס בראון, יש לי דבר אחד לומר שמכוון ישירות לקניה:
"You've gone too far
You've gone too far and you should hang your head in shame"

נקודה שרציתי לגעת בה, היא האכזבה לי מג'ייפג מאפיה שנמצא בהפקת רצועה זו, ובשלוש נוספות. פגי הוא אחד האמנים המוערכים מדור הראפרים החדש, לא רק בזכות הקול או ההפקה יוצאי הדופן. הרבה ממה שמעניק לו את ההערכה בקרב ראשי ההיפ הופ הכבדים, היא הפוליטיקה הרדיקלית שלו, רמת המודעות וחוסר הבושה לדבר ולעמוד מאחורי דבריו. אין באור הזרקורים נאו-נאצי או תומך עליונות לבנה טיפש, שפגי לא זוכר את שמו. אחד מתומכי העליונות הלבנה שפגי הזכיר באחד משיריו, הוא וארג ויקרנס, האדם הנמצא על החולצה של יה בתמונה המשותפת ביניהם. לא חשבתי שהערכים של פגי יתקפלו, אבל כאן אנחנו נמצאים.

אין שום דבר מעניין או מושך תשומת לב-'GOOD DON'T DIE' חוץ מהסמפל המוכר.

עוד בעיית מיקסינג ברורה נמצאת ברצועה 'PROBLEMATIC', בה עצמת הווליום גבוהה בכמה רמות משאר השירים באלבום. הבעיה כל כך ברורה שאני מניח שהיא תתוקן בקרוב באפליקציות הסטרימינג. אפשר רק לרחם על מי שקנה תקליט. אני רוצה לחדד את הנקודה. לא מדובר במיקס רע אצל להקת אינדי. יש לקניה את הכסף לדאוג שהתוצר הסופי לא ישמע כך.
לא שמיקס טוב היה מציל את הרצועה, כי גם כאן קניה מדבר שטויות. החצוצרות הדרמטיות שאמורות ליצור תחושה גרנדיוזית, רק מבליטות את דלות התוכן והחוסר בדבר מעניין לומר. יה מגיע לרמות שפל חדשות בכתיבה:
"That was a jokey-joke
That wasn't nowhere near as funny when you brokey-broke"

השיר האחרון, 'KING', נפתח בשורה:
"Crazy, bipolar, antisemite""
And I'm still the king"
השורה עצובה משני היבטים ומסכמת את הסיטואציה באופן מדויק. בההיבט הראשון, עצוב לראות שמבחינת המעריצים ההדוקים של קניה, לא משנה מה הוא יעשה הוא עדיין המלך. אין להם שום יכולת ביקורתית. ההיבט העצוב השני הוא שבתור מעריץ קניה עם יכולת ביקורתית, עצוב לי לראות את הממלכה מתפוררת עוד מ-2019 ולדעת שבקרוב גם המלך יקרוס.

זאת דעתי על פרויקט. תאזינו לאלבום, תקחו זמן לפתח דעה משלכם ואני ממש אשמח לשמוע אותה, כאן, בתגובות באינסטגרם ואתם אפילו מוזמנים לכתוב לי בפרטי. בואו נדבר מוזיקה.


שיר אהוב: FUK SUMN
פחות אהוב: PROBLEMATIC

מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא לשתף