דילוג לתוכן הראשי

מומלצים

100 השירים המובילים שלי ב2024 לפי ספוטיפיי

  100# 99# 98# 97# 96# 95# 94# 93# 92# 91# 90# 89# 88# 87# 86# 85# 84# 83# 82# 81# 80# 79# ...

שאיי - אגואיזם [סקירת EP]

כיסוי אלבום אחורי
(קרדיט:אופק זיני, בר שבתאי, מאור שוביק)

שאיי הוא "ההימור הכי גדול של כולם". לפחות של כל מי שער לסצנת ההיפ הופ התל אביבית. אני שמח לומר שכבר בטייפ הראשון ראיתי את הפוטנציאל ועליתי על הרכבת.
"אני מאמין שאם שאיי יצליח להישאר יצירתי ולהתבגר מוזיקלית ואומנותית, בכל פרויקט בעשור הקרוב, הוא יזכר לנצח כאחד הראפרים הישראלים החשובים ביותר." (מתוך הסקירה שלי על 'ימים נוראים'). אך מבחינתי משם הדרך לא הייתה קלה.
אלבום הבכורה של שאיי, 'אומנות מודרנית שברה לי את הלב', אמנם תפס הרבה עיניים וזכה לשבחים רבים אך לי הוא הרגיש מבולגן ומזורז.
גם עכשיו עם הפרויקט החדש שלו, ה-EP 'אגואיזם', אני לא יודע מה להרגיש. אני עדיין שם את הכסף שלי על שאיי ומאמין שבזכות הצליל, הקול, והאנרגיה הייחודית שלו, הוא התופעה הכי מעניינת בהיפ הופ הישראלי.


התרגשתי כשהוכרז הפרויקט. הבחירה של שאיי להוציא שבעה שירים בלבד גרמה לי להאמין שיהיה בהם יותר פוקוס. שמחתי לראות שעיליי אשדות, שהפיק את 'סטטוס' של נונו, לקח חלק בהפקת האלבום יחד עם צוות המפיקים המוכשרים של הוואלי קורפ.
עם זאת, לדעתי שאיי שוב נכשל ביצירת חווית אלבום קוהרנטית. כמו בשנה שעברה, אני מרגיש שהתבשיל הוגש לקהל לפני שהיה מוכן.

את התחושות המעורבות לא הרגשתי עם תחילת הפרויקט. ההיפך, רצועת הפתיחה, 'קורטז', הייתה בדיוק מה שרציתי לשמוע כשנודע לי על האלבום הקצר.
בתחילת הרצועה, מגוון צלילים עשיר, מזמין ואפילו היפנוטי הקיפו אותי והזמינו אותי להישאב אל תוך חווית השמיעה. ביט הטראפ האגרסיבי ושאיי יוצרים קרן אור אנרגטית בתוך העננה המאלחשת שיוצר שאר האינסטרומנטל, ניגודיות שיוצרת מערבולת אינטנסיבית שרק רציתי להישאר בה.
אהבתי את המודעות והאמביוולנטיות ששאיי מביע כלפי המשקל הרב שקהילת ההיפ הופ שמה עליו.
"אני היצור הכי גדול בפס ייצור הכי קטן, אני לא יציב אף פעם"
"ההימור הכי גדול של כולם, בסוף זה השתלם לכולם"
"אני מסרסר את עצמי יותר מדי זמן - אני לא יודע כמה שאיי יחזיק שם"
כשהרצועה נגמרה הרגשתי מסוחרר, מרותק ומלא באנרגיה.

ברצועה הראשונה שאיי לוקח צעד קדימה מבחינה של כתיבת מבנה שיר, ברצועה השנייה… שני צעדים אחורה. 'נשיאים' הוא בית אחד בלבד, פחות מדקה. אני מאמין שעם הזמן היה אפשר למצוא דרכים לבנות סביב הבית הזה, או להבריג אותו לתוך רעיון אחר. לצערי שאיי שוב מוציא בפזיזות רצועה שלא מרגישה שלמה.

גם 'דולפין לאב' לא הרגיש לי שלם. שעיה מצליח ליצור אטמוספירה מעניינת בקו האינסטרומנטלי, אך מרגיש לי שהוא רץ מהר מדי מרעיון לרעיון מבלי לתת להם את הזמן לשבת ולחדור. גם מבחינת כתיבת שיר, אני מרגיש שחסר נפח ועומק. בבית היחיד בשיר, שאיי נוגע בנושאים כמו הדבקות שלו ליצור אך ורק עם החברים שלו. הייתי רוצה לשמוע אותו נותן מקום לרעיון ונכנס יותר לעומק. עוד בית היה תורם רבות לרצועה.

הלחן בשיר 'במה' בנאלי ברמה שלא ציפיתי משאיי וגם הרצועה הזו לוקה בחסר.

אני שמח שבשיר 'מקלחות קרות' אני יכול לדבר על התוכן ולא על החוסר בו. עוד לא התחברתי לגמרי לרצועה אך אני מעריך את מה ששאיי עשה בה. הכינור של זיו שחר משתלב באופן יפייפה עם הסימפול של אמיר דדון. אהבתי ששני השלישים הראשונים של הרצועה כתובים במבנה שירי, בשונה מהכתיבה הרגילה של האמן שנשענת על תבניות של ראפ. גם אם יש מקום לשיפור הכתיבה, היא די טובה, במיוחד הלחן ואני מעריך את הגיוון והחידוש. הבית האחרון שחוזר לצורת הכתיבה הסטנדרטית של שאיי, מוסיף את הנפח שכל כך חסר בחלק ניכר מרצועות הפרויקט.

הרבה ממה שכתבתי על הרצועה הקודמת אפשר לומר גם על הרצועה האחרונה, 'חורף'. רק ששאיי העלה את הרמה בכל המישורים. יותר תוכן, יותר מקום לנשום, כתיבה מעניינת יותר והרבה יותר מפוקסת. נשמע שאהבה והקשיים שבה נותנים לשאיי השראה רבה. אהבתי את הניגודיות בין תחילת הבית הראשון לשני. אהבתי שאפשר לשמוע את המלחמה בין האהבה לאגו. הקטע בשיר שהכי ריגש אותי היה הפזמון השלישי והקטע האינסטרומנטלי שבא לפניו. קטע מהפנט בו עבוד מוצא עוד ועוד דרכים לבנות ולשחרר מתח. צלילי הרוח, הארפג'יו החרישי שמתגבר בצורת קרשנדו, הבחירה לפתוח את הפזמון באקפלה עם שכפול שכבות קול, הדיליי הפסיכדלי ועוד.

זאת דעתי על פרויקט. תאזינו לאלבום, תקחו זמן לגבש דעה משלכם ואני ממש אשמח לשמוע אותה, כאן, בתגובות באינסטגרם ואתם אפילו מוזמנים לכתוב לי בפרטי. בואו נדבר מוזיקה.


שיר אהוב: קורטז
פחות אהוב: במה


מוזמנים לעקוב באינסטגרם לעדכונים ועוד תוכן @kojy1959
והדרך הטובה ביותר לעזור לי היא לשתף

תגובות

הוסף רשומת תגובה

רשומות פופולריות